עוד הרבה לפני ש'המשקפיים' הפכו בעצמם להיות מבכירי העיתונאים ואנשי חדשות ואקטואליה (דוגמאות להישגים בקריירה: סיקור שוטף של חונה דייטש ויגאל גואטה) – היו 'המשקפיים' משחר עלומיהם, צרכני חדשות אובססיביים. עובדה שהביאה אותם להסכים בכל לב להנחה המפורסמת, לפיה, כמות החדשות המזינה את כלי התקשורת בישראל שווה באינטנסיביות שלה למה שלא ימלא עיתונים שוויצריים משך שנתיים ימים.

אלא שמאורעות השבוע האחרון חידדו בעיני 'המשקפיים' את ההבדלים התהומיים בינינו לבין השוויצרים. שהלא, נניח ובשוויץ אכן היו מתרחשים אירועים ביטחוניים, דרמות פוליטיות או טלטלות מדיניות כמו במדינתנו, איזה טעם היה לזה עם חוש ההומור הבלתי מפותח שלא לומר המרובעות של האירופאים?! תארו לכם את חדשות השבוע החולף בלי הציניות היצירתית של הגולש הישראלי, בלי הבדיחות על שעות השינה של הרצוג, ה'ממים' על אלי ישי והכלאות הפוטושופ וקטעי ארכיון של דרעי, האם יש טעם לכאלו חיים…?!

וכמו תמיד, יש את אלו שמדברים, ויש את אלו שעושים. מי שבחר לקום ולעשות מעשה, ולייצג את חוש ההומור הישראלי בגולה האירופאית, הוא הזמר והיוצר ישי לפידות, שנסע לסבב קצר במדינה המדוברת, הלא היא בירת הניטרליות של העולם, שוויץ.

וככל שהדבר נוגע בענייני תחנות רדיו, התקשה האיש לשמור על ניטרליות. לפידות תיעד את עצמו ברכבת השוויצרית, בידיו הנייד האישי, ואפליקציית 'קול חי' המשודרגת מתנוססת בתוכו בגאווה. "נפלאות הטכנולוגיה", שיתף את חבריו, "יושב ברכבת בשוויץ ומאזין לתכניתי ב'קול חי'".

אלא שמהר מאוד חבריו לתחנה החליטו להתמקד במה שחשוב באמת, הלא היא שקית 'גל פז' שהייתה מונחת לצידו, ובזמן שחלקם נהנו "לרדת" על הישראליות האופיינית של הטאלנט, ביקשו אחרים להזהירו מחשיפת זהותו הישראלית בפומבי, בעת שהותו באירופה המתאסלמת.

או אז חגר לפידות בעוז מותניו, שלף גם את ציציותיו הפזורות, תיעד לעיני כל והצהיר נחרצות כי הוא גאה בעצמו וביהדותו, ולא יסתיר אותה בשום מקום. ומה באשר לפחד? – לפידות משוכנע כי אפילו מחבל דאעש בוגר הקרבות בתדמור לא יעז להתחיל עם תושב נתניה.

זמן קצר לאחר ששב ארצה, הספיק לפידות לקחת חלק בפסטיבל 'צלילים בעיר העתיקה' שנערך בירושלים. באווירה הפסטורלית של סמטאות העיר העתיקה, נרשמו שיתופי פעולה מוזיקליים מרהיבים, ביניהם של עמיר בניון, מנדי ג'רופי אהרן רזאל ויצחק מאיר.

גם בשבוע כה עמוס, הצליח עורך ומגיש החדשות ב'קול חי' אריאל שרפר לפנות זמן לנשמה, ונצפה מתענג על צלילי המוזיקה היהודית-חסידית. הוא גם לא ויתר על סלפי עם הכוכב ישי ריבו, או בקיצור, קבלו את "שרפריבו"

כשהוא מצויד בברכתו ובמילותיו החמות של שרפר, עלה ריבו על הבמה במרכז הרובע היהודי, מול חורבת רבי יהודה החסיד, ופתח בשירה משובבת נפש וכובשת לב.

ובמקום להצטרף לקונצנזוס סביב העיר העתיקה, ביכר עיתונאי ערוץ 2 יאיר שרקי לתחזק את קשריו דווקא עם מתחם 'הר הבית' מעורר הסערה שבסמוך, תוך שהוא משחזר את אמירתו המפורסמת של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון: 'הר הבית בידנו'. אבל שלא כמו הפוליטיקאים, כששרקי אומר 'בידנו' הוא ממש מתכוון לזה. הנה הוא אוחז בידיו ציור מרהיב של הר הבית, בתערוכה מיוחדת שהציג האמן והיוצר שרון גבאי. 'המשקפיים' קיבלו הארה נוספת בדברי הפתגם "אומנות או נמות".

ומה שטוב לעיתונאים החרדים, ראוי וישר גם בעיני כתב חדשות 2. זמן קצר לאחר שאחז בהר הבית, נסע שרקי לנגוס בתפוח הגדול, ונצפה מטייל בהנאה ברחובות מנהטן הסואנים.

לכבוד: מנהל האתר והעורך הראשי

הנדון: התגוננות מפני מכתב פיטורים.

אתה וודאי יושב ברגעים אלו בכיסא המנהלים ההדור שבמשרדך, מנדנד את ציריו בתדירות המאיימת להוציאו מכלל שימוש, וכולך כעס וזעם אצורים וכאלו שאינם. "הזהרתי אותו שלא להכניס אפילו תמונה אחת מפורים", אתה אומר לעצמך, "הבהרתי היטב שאנחנו לא חלטורה, ושפורים כמו חנוכה כבר עבר זמנן", אתה וודאי ממשיך.

אז ברשותך, אני רק מבקש להסביר. זה לא שמישהו באשדוד התחפש בפורים למוטי זילברברג, זה פשוט אח שלו התאום. זה הכל".

בתודה ובברכה, 'המשקפיים'

הוא ראש עיר, זמר פוטנציאלי, חונך בתי משפט, איש אמונה והשקפה, טפס"ר כיבוי אש (נו טוב, זה מישהו אחר שמחזיק באותו שם) ומסתבר שגם בקרב סופרים ומחנכים אין למשה אבוטבול במה להתבייש.

כי כשחיים ולדר העניק לאבוטבול את ספרו החדש 'ילדים מספרים על עצמם 7', אץ ראש העיר לתא המטען של רכבו, שלף משם את הספר "משה אבוטבול, העליה, השבר והניצחון", הוסיף הקדשה בכתב ידו והעניקו לסופר במתנה.

'המשקפיים' שפשפו את זגוגיותיהם בתדהמה, כשגילו בצהרי יום אביבי בהיר את בכירי עיריית אלעד פוסעים מעדנות ברחובות העיר תוך שהם מסתודדים ביניהם, מרבים בתנועות ידיים ושולחים מבטים תמוהים לכל עבר.

מידע מסווג שדלף, הצביע על דרמה שהחלה בהתכנסות ועדת הארנונה שנדרשה לדון בזכאות אחת העמותות הפועלות בעיר. נוכח חילוקי הדעות הצורמים, הציע אחד הנוכחים לצאת לשטח ולבחון מקרוב את העמותה ואת פעילותה.

אלא שהטיול הרגלי של צמרת העירייה הפך למסע מרתק שחשף בפני הבכירים דברים שרואים רק מהשטח. לפתע זיהו הצועדים חריגות בניה, אולמות ללא רישיון ועוד שלל דברים שהמקומיים היו מעדיפים להסתיר מעיניהם. ׳המשקפיים׳ עושים את המינימום המוטל עליהם ומציגים בפניכם את העובדות לאשורן, כך, כשיגיעו צווי ההריסה והפינוי, לפחות לא תהיו המומים ומופתעים.

דוד קליגר הוזמן לשמח את מתנדבי 'איחוד הצלה' סניף נגב שיצאו לשבת גיבוש והתעלות. אחד המתנדבים גילה כישורי ציור יוצאי דופן, והקדיש לכל אחד מהמשתתפים קריקטורה של דיוקנו העצמי. ומה דעתכם על הקרירטורה של קליגר, דומה? כמעט? קוקה קולה?

אותו קליגר נצפה באולפני 'קול חי' פורק מתח מעומס עבודה, ופוצח בריקוד סוחף יחד עם הטכנאי והכשרון הגדול מוישי קאהן.

'המשקפיים' שזוכות לראות את 'קודש הקדשים' של הרדיו רק מבעד לזגוגיות האולפן העבות, נאלץ להסתפק בחדר העבודה החיצוני, המשמש גם כמקום תפילה מאולתר לאנשי התחנה. כך הצלחנו לתעד את מנחם טוקר בתפקידו הנוסף והבלתי מוכר: שליח ציבור בתפילת מנחה.

אחרי שכבש בסערה את מסדרונות הכנסת, הגיע חבר הכנסת יגאל גדסואטה לאולפני 'קול חי', וגם בשבתו בגוב האריות של מיטב אנשי התקשורת, הצליח להבליט את נוכחותו בעזרת חוש הומור בריא וכריזמה מתפרצת. אז קחו לכם 2 דקות, והאזינו לסיפור נוגע ללב וקורע מצחוק המגולל את תלאות אביו של הח"כ הססגוני.

חלק נכבד מהזמן ש'המשקפיים' חבשו את ספסלי 'הבצפר', הוקדש בכדי לרדת לעומקם של התחושות שניסו להעביר בכירי המרצים ואנשי הקופירייטר, שדיברו על רגע ההארה שמציתה תובנה מבריקה המלמדת כי פיצוח הבריף נמצא בדרך הנכונה. (תחושת ה'וואו', בשפה מקצועית).

אך בעוד 'המשקפיים' מכלים את זמנם בהשתעשעות ברעיונות הנשגבים ובגעגועים לכיתה התוססת, נדמה כי חברם לספסל הלימודים שרולי שטרייכר – מי שהפך לאיש פרסום מוביל ומבטיח – הצליח לפצח היטב את האתגר הגדול, ואף מממש אותו ביתר הצלחה. כך נראית תחושת ה"וואוו" של שטרייכר עם סמנכ"ל קריאייטיב בגל אורן אייל גור.

קשה היה שלא להרגיש השבוע בחסרונו של הטכנאי והמפיק ישי פופובסקי, שיצא להגן על עמו ומולדתו בשירות מילואים משמעותי אי שם באחד מגבולות ארצנו היפה.

תודו שיש אירוניה מסוימת במציאת יצחק נחשוני, מי שמכונה זקן השבט מבין העיתונאים החרדיים, דווקא ליד מדפי המטרנה בסניף שוק העיר בבני ברק.

אם כולם סביבך חנוטים בחליפות הדורות ובבגדים רשמיים, ואתה מרגיש לגמרי בנוח להופיע בבגדיך השגרתיים, כנראה שקוראים לך יעקב גרודקה, עורך באתר 'קול חי', שדרן ומגיש תכניות בתחנה. 'המשקפיים' רואות בזה אקט סמלי המבטא נכון את מי שמוערך כאחד מאנשי התקשורת החדים, המתוחכמים, ומאלו שלא יתנו לאף אחד לגרום להם לסטות מהאמת. המקצועית ומסתבר שגם הטקסטילית.

אחרי שחנך פינה תורנית בימי חמישי ב'מהדורה המרכזית', הגיע הזמן שתלמדו מאבי מימרן איך נכנסים לשבת כמו שצריך, בהתעלות הנפש ובהתרוממות הרוח. כך נראה מימרן בשישי האחרון דקות ספורות לפני כניסת השבת. (ושום מילה על פורים). שבת שלום גם לכם.